יום קיץ. השוק באורמיה הומה וגדוש אנשים.
מוכרי פירות מכריזים על מרכולתם וממלאים את האוויר בסיסמאות: "מלפפון נותן המון, אַתְּ פרח המלפפון!" סוחרים על ארבע-אופן מדוושים ברחבי השוק ומוכרים עגבניות, בצל ותפוחי אדמה. בעלי דוכנים שוקלים את הסחורה במאזניים שאבנים משמשות בהן כמשקלות, ומשתדלים לשלוח את לקוחותיהם הביתה בידיים מלאות ככל האפשר.
נשים יפהפיות עוברות ושבות, מכסות את פניהן בצ'אדור שחור. לפעמים הצ'אדור מוסט מבלי משים, וחושף יופי שמשאיר את הגברים משתאים.
הנשים מיומנות בשליטה בצ'אדור: מחזיקות אותו סגור ביחד אחת ומחזיקות סל ביד השנייה. אם יש עמן ילד, הן מחזיקות את הצ'אדור סגור בשיניהן, והדבר מוסיף על יופיין. אחת הנשים האלה מושכת את תשומת לבם של העוברים והשבים: היא באה עם ילד וכעת היא כועסת עליו. הילד בוכה בקול: "אני רוצה תרנגול סוכריה על מקל!" אמו מסבירה לו, עדיין ברוגע, שאין להם מספיק כסף כרגע ושהיא אינה יכולה לקנות לו סוכריית תרנגול. אך לשווא. הילד אינו משתכנע. הוא מתעקש לקבל סוכריית תרנגול!
איש גבוה בגיל העמידה עובר לידם. בשקט בשקט, הוא מניח שטר של שני תומאן בידה של האישה, ואומר: זה בעבור בנך. קני לו שתי סוכריות תרנגול, ובעודף קני מה שאת צריכה לביתך". וממשיך ללכת.
בזמן ההוא, שני תומאן היו סכום כסף לא מבוטל, והאישה מתרגשת. היא קוראת בקול בעקבות האיש, שכבר המשיך בדרכו: "יגמול לך אלוהים על טוב לבך, איש יקר, תבורכנה ידיך, אישאללה יגשים אלוהים את כל משאלותיך וייתן לך את המגיע לך!"
האיש כבר נעלם בין העוברים ושבים… כל השוק מכיר אותו. שמו אקא עזיז, וכל הסוחרים רוחשים לו כבוד. איש נעים הליכות, שידו ולבו תמיד פתוחים. לאחיו מיכאל יש חנות זהב בשוק. שם משפחתם הוא ח'אכשורי – "שטיפת זהב", כי הם קונים את העפר מרצפת הצורפים, ושוטפים אותו במסננת דקה כדי למצוא בתוכו חלקיקי זהב.
עומדים, מימין לשמאל: אמו של ששון, ננה, קלרה, חוי, אבי המשפחה עזיז חקשורי.יושבים: סוניה, הסב האהוב יצחק חקשורי, ששון.
