בעשור הראשון לשהותנו בהמבורג, פחדנו לומר שאנחנו יהודים. היו 4-5 משפחות אשכנזיות, ובנפרד לאף אחד מהקהילות לא היה מניין. לכן היה לנו בית כנסת אחד. בתחילת שנות ה-50 בית הכנסת, יחד עם המרכז הקהילתי היהודי, היה בסך הכול דירה ישנה. החזן של בית הכנסת, ניצול שואה אשכנזי בשם מר גוּנְטֶר זִינְגֶר, היה נשיא הקהילה היהודית, אבל לא היה רב במשך כמה שנים, וגם לא מורה. למותר לציין, שלא היה בית ספר יהודי משום סוג, וכך החינוך היהודי היה למעשה בלתי-קיים. החינוך היהודי היחיד שיכולנו לקבל, היה בבית: הוריי היו מסורתיים, ותמיד ציינו את השבתות וחגגנו את חגי ישראל.
כשחב"ד הגיעו להמבורג, סוף סוף היה לנו רב ומורה ליהדות, ואני נהייתי אדוקה מאוד. בבית הספר הכללי שהלכתי אליו נערכו שיעורים בשבת, ולא יכולתי להפסיד אותם. אז הייתי הולכת מבית הספר לבית הכנסת בכל שבת, אפילו כשירד גשם זלעפות והייתי מגיעה לבית הכנסת רטובה עד לשד עצמותיי.
המורה שלנו בבית הספר הדתי הייתה גברת מחב"ד. היא הבהירה לי שאם אני רוצה להיות דתייה, אני צריכה ללכת לאולפנה בלונדון. אני רציתי מאוד ללכת לשם ולפתח את זהותי היהודית, אך הוריי, שהיו מסורתיים ומזרחיים, לא הרשו לי לצאת כל כך רחוק מהבית בגיל עשר או אחת עשרה. למען האמת, הם לא היו מרוצים מהתקרבותי לדת. אמי תמיד הייתה צועקת עליי שאני נהיית אדוקה מדיי: שמרתי את כל המצוות ומתחתי ביקורת על אנשים שלא עשו דברים בדרך הנכונה על פי היהדות: הדליקו אור בשבת, נהגו בחג וכו'. תמיד התלוננתי.
האפיזודה של חב"ד לא האריכה ימים. זמן קצר אחרי שהגיעו הרב והמורה, הם עזבו למינכן.
אנחנו תמיד אכלנו כשר, למרות שלא היה קל להשיג בשר כשר. היה איראני יהודי אחד בקהילנו בשם כרים-זאדה, שהיה שוחט מוסמך ויכול היה לשחוט תרנגולות לפי חוקי הכשרות. לא היה לו אטליז – היה קשה מדיי להשיג את כל הרישיונות הדרושים, ולכן הוא לא היה יכול למכור בשר של בהמות גדולות. הוא היה בא לבתים של אנשים ושוחט את התרנגולות שם. זה היה מראה מזעזע.
מאוחר יותר נפתח אטליז כשר בפרנקפורט, והיינו מזמינים משם בשר בטלפון פעם בחודש.
ב-1962 בנתה לנו עיריית המבורג בית כנסת חדש – בית כנסת אמיתי. אבל על האמת להיאמר – לפני המלחמה בית הכנסת היה במיקום הטוב ביותר בעיר, ובית הכנסת החדש היה במיקום סביר. קצת התאכזבתי כשלא החזירו לנו את בית הכנסת הישן שלנו. המבנה לא נהרס, אבל הם נתנו לנו מיקום פחות טוב, ובית הכנסת הישן שייך עכשיו לתחנת הרדיו.
החתונה הראשונה בבית הכנסת החדש, הייתה שלי.