בבית תמיד היה לנו הכול, ומעולם לא הרגשנו מחסור. זה אולי נשמע מוזר היום, אבל אחד הדברים הייחודיים למשפחתנו היה שתמיד היו לנו פירות על השולחן. יום אחד לקחתי תפוז לבית הספר, וזה הפתיע את חבריי, כי בבתיהם תפוזים היו מצרך נדיר. בפעם אחרת הבאתי תפוח לכיתה, אכלתי חצי ממנו וזרקתי את החצי הנותר לפח. כשהמורה באה לכיתה ועיניה נפלו על חצי התפוח, היא שאלה, המומה, מי עשה דבר כזה, והביטה בי בתדהמה!
היו לנו חיים טובים. אבינו הגן עלינו ומעולם לא חסך מאיתנו דבר. הוא היה אב חם ומיטיב, ועשה כל מאמץ לשמח את אשתו ואת ילדיו. אבא תמיד היה טרוד בעסקיו, ולמעשה הייתה זו אמי שניהלה את הבית, תכננה, ושלטה במשפחה ביד רמה, בחוכמה ובכישרון רב. אבא סמך עליה לגמרי בכל ענייני הבית ובהחלטות הקשורות אליו.
למרות שעסקיו לקחו את מרבית זמנו, אבי עדיין מילא תפקיד פעיל בחינוכנו. הוא הביא לנו מורה פרטי שבא לביתנו בשעות אחר הצהריים ולימד אותנו גרמנית, כי הוא רצה שנלמד גרמנית מושלמת, ונהיה בקשר רק עם אנשים שהגרמנית שלהם רהוטה.
אבא תמיד אמר: "זמן שווה זהב, אל תבזבזו אותו לשווא". הוא נהג לעבוד עד מאוחר, אך העצות שנתן לנו, שלא יסולאו בפז, נשארות איתי לנצח:
באיראן, אבי נהג להמר. בלילה קר אחד הוא הפסיד את מעיל החורף שלו בהימורים, ואביו לא קנה לו מעיל חדש. יוסף קפא כל החורף, ולמד את הלקח: הוא נשבע לא לגעת יותר בקלפים. הוא היה מספר לנו את הסיפור הזה, והשביע גם אותנו שלעולם לא ניגע בקלפים או נהמר בכל דרך אחרת, אי פעם. עצתו אולי הצילה כמה חיים, כי חברים אחרים בקהילתנו הפסידו את כל כספם בהימורים.
אבא תמיד יעץ לנו לחשוב מחשבות טובות, והיה אומר: "דעו שהעולם (החומרי) הוא חסר ערך, ומה שיישאר אחרינו יהיה רק שמנו הטוב." הוא עמד על כך שנהיה ענווים, ולעולם לא גאוותנים או יהירים. הוא עזר למאות אנשים שאני יודעת עליהם, ומעולם לא ביקש הכרה. הוא ציווה עלינו להיות טובים וסלחניים כלפי אלה שמזלם פחות שפר עליהם.
אני זוכרת שפעם אחת נסעתי ללוס-אנג'לס, ופגשתי אישה בגיל העמידה שאמרה לי: "את הבת של מר חקשורי?!"
וכשעניתי בחיוב, כמה היא היללה את אבי! מעולם לא ידעתי על כל הדברים האלה, כי אבי מעולם לא דיבר על תרומותיו ועל מעשיו הטובים. כשתמך בארגון, הוא היה מבקש מהם לא לומר או לכתוב דבר על כך.
אבא גם אהב מאוד את מדינת ישראל, ועזר לה בכל לבו ונשמתו. היו לו קשרים עסקיים באפגניסטן, ועדיין היו לו שם אנשי קשר, כך שאחרי מהפכת 1979, פעילים שהבריחו יהודים מאיראן דרך גבול אפגניסטן היו פונים אליו, והוא ארגן שיוכלו לבוא לשווייץ, ואז עזר להם להשיג אשרות לישראל או לארה"ב. ארבע שנים אחרי שעלה לישראל, גם איש הקשר האפגני שלו עלה עם משפחתו, והם נשארו בקשרי חברות קרובים עד ימיו האחרונים של אבי.
גולדה מאיר, ראש ממשלת ישראל, שלחה לו מתנה – פרוטומה עם דברי שבח ותודה על תרומתו.
אבא היווה לנו דוגמה ומופת, בהיותו בעצמו אדם ענו וצנוע. הוא תמיד אמר לנו לזכור כי מעפר באת ואל עפר תשוב. לא משנה אם אביך עשיר או עני, כולנו נהפוך בסוף לעפר. הוא אהב ספרות איראנית ואהב לקרוא ספרים. הוא תמיד ציטט לנו את השיר הבא, של פּוּרְיָא-יֶ וַלִי, כשנתן לנו עצות:
אם תרצה לשגשג, היה שפל וענו.
לעולם לא תרווה מים אדמה בגובה רב
اﻓﺘﺎدﮔﯽ آﻣﻮز اﮔﺮ ﻃﺎﻟﺐ ﻓﯿﻀﯽ
ﻫﺮﮔﺰ ﻧﺨﻮرد آب زﻣﯿﻨﯽ ﮐﻪ ﺑﻠﻨﺪ اﺳﺖ
בהמבורג היו הרבה אנשי עסקים יהודים איראנים, שכולם עשו עסקים עם כולם. אך לאבי היו גם קשרי עבודה וחברה גם עם איראנים מוסלמים – כמו משפחות מילאנצ'י וכיאניאן. הוא סחר גם עם חברות גרמניות מובילות, כמו אַבְגוּסט טוֹפְּפֶר ושות' ומפעל המרציפן לוּבֶּקֶר.
למרות שעברנו למדינה אחרת וליבשת אחרת, העסק עדיין היה עסק משפחתי, שנוהל על ידי האחים יוסף, נתן ושלום. נתן הצטרף אלינו בהמבורג ב-1965, ושלום נשאר באיראן עם אחיהם הצעיר ציון, שהצטרף לעסק מאוחר יותר. שניהם עזבו את איראן רק בזמן המהפכה. ציון חי כיום בלונדון, ושלום בלוס אנג'לס.
אפשר לומר שהיינו הסניף האירופי של האחים חקשורי: האחים שנשארו באיראן היו שולחים לנו משלוחים של אגוזים ופירות יבשים, שאותם ייצאנו בעיקר למזרח גרמניה. באותו זמן הצבא הרוסי עדיין היה מוצב במזרח ברלין. המעבר בין מזרח ברלין ומערבה לא היה קל, אך האחים ניצלו את הקושי הכללי, והפכו אותו ליתרון בעבורם. לאבי גם היה דוכן גדול ביריד המסחר הבינלאומי בלייפציג, במזרח גרמניה, מעוטר בדגל איראן ובתמונת השאה, מקור גאווה גדול לקהילה האיראנית בגרמניה.
כשסחר עם מזרח גרמניה, במקום כסף, אבי עשה איתם סחר חליפין: הוא לקח מהם שטיחים באריגת מכונה, ואותם היה מחליף עם הרוסים בתמורה לשטיחים באריגת יד, שנמכרו היטב בגרמניה.
המשרד המזרח-גרמני למסחר בטקסטיל, שייצר את השטיחים באריגת מכונה, היה מוכר שיטחים גם ישירות לברית המועצות, אך הגביל את העסקות האלה, כי הרוסים שילמו להם ברובל, שהיה מטבע בלתי יציב. הם העדיפו סחר חליפין עם יוסף חקשורי, כי אוכל תמיד צריך, ופירות יבשים לא מאבדים מערכם באותה מהירות כמו הרובל. כך שאבי קיים סחר חליפין עם שני הצדדים, במקום שהם יסחרו זה עם זה ישירות, וכך השיג סחורה טובה יותר למכור למערב-גרמנים.
מספר שנים מאוחר יותר, כאשר ששון הצטרף לעסק, הוא קיבל על עצמו את העסקות בשטיחים עבודת-יד.
מימין לשמאל: לואיז, יוסף, ג'ני, פרוויז, מרגריט, גולר.
כל הפוסטים בעברית מבוססים על התרגום הבלתי ערוך של הספר. יתעדכנו אחרי עריכת הספר.