ששון: ההיכרות עם גולר שינתה את מסלול חיי, ובמקום לישראל, שמתי פניי להמבורג. אך לפני כן היה עליי לטפל במספר עניינים ביורוקרטיים באיראן, ונאלצתי להישאר שם עוד שנה וחצי. בזמן הזה היה לי המזל להתארח אצל קרובים שאת חסדם וטוב לבם לא אשכח לעולם: ברזאייה גרתי עם בת דודי לידוש ובעלה שלום חקשורי, דודה של גולר, שעשו כל שביכולתם כדי לתת לי להרגיש בבית.
גולר: עד עצם היום הזה אנחנו ביחסים קרובים עם משפחתו של דודי ועם בני דודיי – עם כולם. ביקרנו זה את זה בלוס אנג'לס ובישראל, וגם בציריך כשגרנו שם. השתתפנו זה בשמחותיו של זה, וביוני 2019 נסענו לטיול בבאקו עם שלום, לידוש, ג'ייקוב, רוזה וויולט. כפי שתמיד חלמתי בילדותי – שמרנו על קשרים קרובים עם כל המשפחה, כולל אחיותיו של אבי.
ששון: דודה האחר של גולר, נתן חקשורי, יחד עם אשתו ויקטוריה ח'אנום, אירחו אותי בטהראן חודשים על גבי חודשים. נתן היה לי כְּאָב שני. עצותיו הטובות והשפעתו המיטיבה הנחו אותי במשך כל חיי. אחת העצות החשובות ביותר שקיבלתי ממנו הייתה לעולם לא "להתעסק" עם מישהי שעובדת איתך. מקום העבודה הוא מקום קדוש, ואיננו מקיימים מערכות יחסים פרטיות עם עובדים.
נתן גם עזר לי לקבל פטור משירות צבאי: הגעתי לטהראן כדי להנפיק דרכון. אחד המסמכים שהייתי צריך להציג כדי שיטפלו בבקשתי, היה תעודת שחרור או פטור משירות צבאי. נתן, בעזרת מתווך חכם, לקח אותי לרופא צבאי בכפר נידח הרחק מטהראן.
כשהגענו לשם, היה אדם אחד בתור לפניי, שבא אף הוא לקבל פטור משירות צבאי. הייתי צריך לחכות בחדר ההמתנה, ומן הסתם שמעתי גם את השיחה בינו לבין הרופא.
"כואב לי כאן, כאן, כאן וכאן," הוא אמר בבכי.
אך הרופא לא חיכה אפילו שנייה לפני שסטר לו על שתי לחייו ואמר לו: "לך לצבא, תשרת כמו כולם!"
הבחור המסכן צלע ממשרד הרופא. הוא באמת נראה חולה! אתם יכולים לתאר איזו השפעה הייתה לכך הזו על האופטימיות שלי!
אחריו נקראתי אני למשרד הרופא. לפני שהספקתי להוציא מילה, הרופא אמר: "אתה סובל מקוצר נשימה, כן?"
עניתי: "כן."
"אתה הולך מתוך שינה, נכון?" "כן."
הוא ציין עוד מספר תסמינים, על כולם עניתי בחיוב. אחרי מספר דקות כבר כמעט השתכנעתי בעצמי שאני נכה!
קיבלתי את הפטור הנחשק וחזרתי לטהראן כדי להמשיך במשימה, להוציא דרכון ולהתאחד עם כלתי לעתיד בהקדם האפשרי. אך לא לפני שאבקר את משפחתי בארץ ישראל.
גולר כבר הייתה שוב בהמבורג, בעוד ששון עורך סידורים אחרונים לפני עזיבתו את איראן. אירוסיה בגיל 14 הפתיעו את כל חבריה לכיתה. לפעמים הם לעגו לה, ולפעמים שאלו בתדהמה אמיתית: "איך יכולת להסכים לדבר כזה?"
גם גולר עצמה לא הייתה בטוחה. היא אמרה לאביה: "אני צעירה מדיי, אני לא רוצה להתחתן, אני רוצה לסיים תיכון, ללמוד רפואה ולהתחתן רק אחר כך!"
אקא יוסף, בחוכמתו ותוך התחשבות רבה אמר: "את לא חייבת להתחתן עם ששון מיד, אבל אני לא רוצה שיהיו לך חברים כמו לכל החברות שלך. הוא יכול להיות החבר שלך! אתם יכולים לצאת ביחד לסרטים ומסעדות – כמו כל החברות שלך, אבל עם גבר שאני יכול להיות שקט לגביו."
בינתיים, בעודו מחכה לכל הביורוקרטיה שתסתיים, ששון המאוהב כותב לארוסתו מכתבי אהבה מלאי תשוקה. גולר מבינה פרסית כי היא שומעת את השפה בבית, אך אינה יכולה לקרוא אפילו אות! אמה מקריאה לה את מכתבי האהבה של ששון, ומעלה על הכתב את מכתבי התשובה שגולר מכתיבה לה.