ששון: כשרק הגעתי להמבורג, לא הייתי רגיל להתקלח כל יום. באיראן החמאם היה מחוץ לבית, ואלה היו מותרות של פעם בשבוע. עבודתי במחסן השטיחים הייתה עבודה פיזית קשה, סחבתי שטיחים כל היום והזעתי כמו חזיר. עם הבגדים ספוגי הזיעה האלה, באתי לאסוף את גולר הנרגשת: הולכים לאופרה!
מיותר לציין, שאחרי אותו מקרה גולר העדיפה ללכת לאופרה עם חברה או עם אחת מאחיותיה… למען האמת, לא ממש הצטערתי על כך, כי אמנם אהבת חיי אהבה אופרה, אבל אני לא הצלחתי להביא את עצמי לחלוק את אהבתה זו. גולר, מצדה, לא הבינה מה אני מוצא במוסיקה איראנית.
כמי שלמד את רזי אמנות המסחר מאבי באיראן, הייתי איש עסקים מאוד מכניס-אורחים. כל כך מכניס-אורחים, שיום אחד אחרי שסגרתי עסקה עם קבוצה של חמישה או שישה לקוחות מיד לפני ארוחת הצהריים, הזמנתי אותם לארוחה. אתם יכולים לדמיין את ההפתעה על פניה של גולר כשנקשתי בדלת והיא פתחה את הדלת לחבורה שלמה!
הטיול השנתי של גולר
ששון: יום אחד באתי לבית הוריה של גולר, וגולר לא הייתה שם. הם אמרו שהיא נסעה עם כיתתה לטיול בן יומיים, כולל לינה. אני מאוד לא אהבתי את זה שארוסתי מבלה לילה מחוץ לבית. הדבר היחיד שיכולתי לעשות היה לגלות לאן הלכו. אחר כך שכרתי מכונית ונהגתי את כל המרחק הגדול הזה למקום שבו לנו בלילה. חניתי והתקרבתי לבניין, שממנו בקעו קולות של מוסיקת ריקודים. הבטתי בעד החלון. לא הצלחתי לראות את גולר, אבל כן ראיתי בנים ובנות רוקדים ביחד.
חזרתי להמבורג והודעתי לחמי ולחמותי שאני רוצה לקחת את הטבעת שלי בחזרה ולבטל את האירוסין. מרגריט, בחוכמה אין-קץ, שכנעה אותי שאני יכול להיות רגוע לגבי גולר, ושדבר כזה לא יקרה שוב.
גולר אפילו לא ידעה שביקרתי בטיול, וביום המחרת כשחזרה הביתה ואני באתי והתעמתתי איתה על כך שרקדה עם בנים בטיול הכיתה, היא ענתה: "כולם הלכו לרקוד, אבל אני לא כזאת, אני אפילו לא הייתי במסיבה!"
כאשר נרגעתי לבסוף, הבנתי שיש לי בדיוק מה שרציתי: נערה ביישנית שלא מדברת עם בנים אחרים. אחר כך היא צברה יותר ביטחון עצמי, אבל העולם, וגם אני, גם התקדמנו קצת. עכשיו כבר לא אכפת לי שהיא רוקדת לפעמים, ואפילו מדברת עם בנים!
