בנמל החופשי של המבורג היו מחסנים מיוחדים לאחסון סחורות פטורות ממכס. אקא יוסף שכר אחד מהמחסנים הקטנים יותר כדי לאחסן שטיחים ופירות יבשים. גיסו, מר מונחמי, היה קונה שטיחים מאיראן ושולח לו, ואחיו שלחו לו את הפירות היבשים. מלאי השטיחים אוחסן בקרבת מזון, וזה לא נראה טוב ללקוחות. מנהל המחסן היה גרמני שתיין, שהיה שיכור באופן תמידי, דבר שלא שיפר את תדמיתנו. בשל כמה כשלים מנהלתיים נוספים בתהליך הייבוא, השטיחים של יוסף היו יקרים הרבה יותר מאלה של הסוחרים האחרים, אך ללא הצדקה ממשית, כך שלא היה קל למכור אותם. זה היה המצב ב-1962, כשששון הגיע להמבורג.
ששון: עם הגיעי להמבורג, אקא יוסף הכניס אותי לעולם המסחר בשטיחים בגרמניה, וימים ספורים לאחר נחיתתי כבר התחלתי למכור שטיחים.
והיה לי מזל ענק של מתחילים! אחד מלקוחותיי הראשונים היה יהודי מפרנקפורט בשם לבבי. הוא עבד עם כל הסוחרים בהמבורג, וכולם סמכו עליו ונתנו לו אשראי ארוך טווח. כבר ביומי הראשון, למרות מחירי השטיחים, הוא ביצע אצלי רכישה עצומה, עם אשראי של שלושה חודשים. אחר כך הוא הזמין אותי ואת גולר למסעדה היקרה ביותר בהמבורג, וכך הפך, בנוסף להיותו לקוח מוערך, לחבר משפחה יקר.
אחר כך בנו וחתנו באו לקנות, ולאט לאט כל ההון שאקא יוסף העמיד לרשותי בצורת שטיחים, עבר לידי מר לבבי. ואז הוא לפתע נאלץ להכריז על פשיטת רגל.
אקא יוסף מאוד התאכזב ממני וכעס עליי. הוא לא הפסיד שום הזדמנות לספר על כך לחברינו האיראנים ולסיים במילים "אני ידעתי מהתחלה שששון אינו איש עסקים". באותו זמן הייתי מתוסכל ומיואש וחשבתי שיש משהו בדבריו, אך למרבה המזל ברבות הימים הוכחתי שהוא טועה.