אמנם החוק הגרמני קובע גיל נישואין מאוחר יותר, אך איראנים יכלו לקבל רשות מהשגרירות שלהם ולהינשא בגיל 16. כשגולר הייתה בת כמעט 16, הזוג קיבל סוף סוף את האישור המיוחל, ובמרץ 1964 ארגנו הוריה של גולר, אקא יוסף ומרגריט ח'אנום, את טקס החתונה בבית הכנסת בהמבורג. החתונה נערכה בבית הכנסת בנוכחות כל 200 חברי הקהילה היהודית של המבורג – איראנים ולא איראנים כאחד.
ששון: בערב החתונה, עבדכם הנאמן וחסר הניסיון בא לאסוף את גולר, ויצאנו אל בית הכנסת. לפתע הבחנו שכל המכוניות האחרות בכביש נוסעות בכיוון ההפוך, מסמנות לנו באורותיהן הגבוהים ומצפצפות לנו!
מהר מאוד הבנו שאני נוהג נגד כיוון התנועה, ומסכן לא רק את חיינו, אלא גם את חיי הנהגים האחרים! תודה לאל יתעלה ויתברך, המכוניות הפסיקו להגיע לכמה דקות, בדיוק מספיק זמן כדי לאפשר לי לעשות פניית פרסה באמצע הרחוב ולנסוע בכיוון הנכון. אני לא יכול לדמיין את התוצאות אילו היינו גורמים תאונה!
הטקס עבר עליי ברגשות מעורבים: מצד אחד שמחה ואושר – להתאחד סוף סוף עם שאהבה נפשי, ועצב – על כך שאמי לא זכתה לחיות ולראות אותי מתחת לחופה, וששאר בני משפחתי הגרעינית – אבי ואחיי – לא יכלו להשתתף בשמחה בשל שנת האבל. ומבעד לדמעות השמחה והצער שלי, ראיתי דמעות גם בעיניהם של כמה מקרובי משפחתנו ומהאורחים שהכירו את אמי.
