גולר: שנות ה-70 המוקדמות היו השנים היפות ביותר של חיי. סוף סוף להיות אמא! הילדים גדלו והלכו לבית ספר. כמו כל האיראנים היהודים האחרים, שלחנו את ילדינו לבית ספר בינלאומי, כי רצינו שיהיה להם חינוך בינלאומי ושירכשו אנגלית בנוסף לגרמנית.
אבי קנה בית לכל אחת מבנותיו, ואמר: "אב צריך לתת לבתו נדוניה, והבית הזה הוא הנדוניה שאני נותן לך." הוא עשה זאת רק אחרי שהיה בטוח שהנישואין יצליחו, כך שאת הבית שלנו הוא קנה ב-1968.
אמי אמרה: "החלטנו לחלק את הוננו כך: חצי לאחיכן היחיד פרוויז, ואת החצי השני נחלק בין שלוש האחיות."
קיבלנו את החלוקה הזו בלב חפץ, כי באותו זמן ברוב המשפחות האיראניות, הבנות לא קיבלו דבר מלבד נדונייתן, ולקבל שישית מהירושה היה רעיון חדשני ופורץ דרך. הבית שקנה לנו אבי היה באזור יפהפה בהמבורג, והתחלתי לשפץ. אנחנו גרנו בקומה הראשונה, ואת הקומות האחרות חילקנו לדירות קטנות, שאותן השכרנו.
שנתיים לאחר מכן גם בנינו בגן הבית בריכת שחייה מקורה, שגם היא הייתה מתנה מאבי. ששון תמיד אהב ספורט. הוא התחיל לאסוף את כל הילדים מהקהילה, מצא מורה לשחייה, והזמין את כולם לשיעורי שחייה.
קתרין יעקובי-סוסניק, חברתה הטובה ביותר של נני מילדות, הייתה אחת הילדים האלה:
החקשורים, ברוח הנדיבות שאפיינה אותם, היו אחראים לכך שכל אחד מילדי קהילת יהודי פרס [בהמבורג] למד לשחות בגיל 10. אני זוכרת את מפגשי יום ראשון בבריכה של גולר וששון חקשורי. קודל היה שמו של המדריך שהם לקחו בשביל המשימה הענקית הזאת. כתוצאה מכך, לכולנו יש עשרות שנים של ביטחון במים. אני מזכירה את האנקדוטה הזו לצרכי תיעוד, כדי להמחיש כמה עמוק היה הערך של קהילתיות בקרב יהודי איראן בהמבורג. שחייה היא אחד מכישורי ההישרדות, והם העניקו אותו לא רק לילדיהם אלא לכל ילדי הקהילה.
ששון גם החל להיות פעיל מאוד במכבי, והיה חבר בקבוצת הכדורסל של מכבי בהמבורג עם חברים אחרים מהקהילה האיראנית.
מימין לשמאל: מהדי נסימי, ששון, מאיר כהן, כאמראן רג'בזאדה, עזרא.
בסופו של דבר הוא גם התמנה לנשיא מכבי בגרמניה, והיינו נוסעים לישראל עם הילדים לעתים קרובות. רצינו לטעת בהם אהבה למדינה. ששון תמיד אמר לי שאנחנו צריכים לעבור לחיות בישראל, אבל אני לא רציתי להיפרד ממשפחתי. ששון התעקש, ואמר שככל שנדחה את המעבר, כך העלייה תהיה קשה יותר, והוא רצה שלילדים תהיה זהות ישראלית. ואכן, עברו שנים רבות מדיי עד שסוף סוף עלינו לישראל, ועד אז הקן שלנו כבר התרוקן.