המגע החברתי האחרון של גולר עם קולגות איראנים מוסלמים
(שנות ה-70 המוקדמות)
ששון: בהמבורג, כל סוחרי השטיחים – יהודים ולא יהודים – חיו באותה שכונה. היינו פוגשים זה את זה כמעט כל יום במסעדות הדגים או במסעדות האיראניות בעיר. שררו בינינו יחסים קרובים, ונהגנו להזמין זה את זה למסיבות ולשמחות. יום אחד, אחד מאותם שכנים "ידידותיים," מוסלמי ששמו פרח מזכרוני, אמר לי: "אתם סוחרי השטיחים היהודים מתחמקים מאיתנו ושומרים מרחק."
אמרתי: "לא ייתכן!"
זמן מה לאחר מכן, הוא ואשתו הזמינו את גולר ואותי למסיבה מפוארת של החברה הגבוהה, וקיבלו את פנינו בכבוד רב. אחרי כמה משקאות, כטוב לב מארחנו ביין, הוא אמר בקול רם כך שכולם ישמעו: "חברים, האם ראיתם פעם יהודי טוב? ששון הוא אחד היהודים האלה שיצאו טוב!"
אולי הוא התכוון לשבח אותי, אבל אני נפגעתי עד עמקי נשמתי. הוא הכיר אותי. הוא הכיר אנשי עסקים יהודים אחרים. איך הוא יכול היה לומר דבר נורא כזה ולהעליב את כל העם שלי?!
חברינו אמרו: "האיש שיכור, אל תשים לב למה שהוא אומר," אבל העובדה היא שלא שכחתי זאת עד עצם היום הזה.
גם גולר נפגעה עד עמקי נשמתה. היינו חברים כל כך טובים, והם לעגו לזהות שלנו! היא החליטה לעולם לא ללכת למסיבות של מוסלמים ולא לבקר עוד בבתיהם.
