אלוהים עוזר למי שעוזר לנזקקים (1972)
ששון: בהמבורג היה לנו מתקן שטיחים שעבד בעבורנו. הוא היה מתקן שטיחים פגומים מבוקר עם שחר ועד שעות הלילה המאוחרות כדי לפרנס את משפחתו. למרות שהרוויח מספיק, תמיד היה במצב של חסר, ותמיד ביקש העלאה במשכורת.
בסוף-שבוע אחד, התכוננתי לעזוב את המחסן, כשהוא קרא לי ואמר: מר ששון, אני צריך קצת כסף!"
אמרתי לו: "אבל בדיוק קיבלת!"
התחלתי ללכת לעבר הדלת, כששמעתי אותו אומר: "טוב, מר ששון, שיהיה. אבל תוכל לפחות לתת לי קצת בגדים ישנים של ילדיך כדי לשמח את משפחתי לפני נוֹרוּז, ראש השנה הפרסי?
דבריו שברו את לבי. הכנסתי את ידי לכיסי, נתתי לו קצת כסף, ושמתי פעמיי לעבר בית חמי וחמותי, אקא יוסף חקשורי ומרגריט ח'אנום. הם גרו בדירה יפהפיה מול יובל האַלְסְטֶר של נהר האֶלְבֶּה בהמבורג, כי מרגריט ח'אנום אהבה מים, וכך גם אשתי היקרה גולר עד עצם היום הזה.
ילדיי כבר היו שם. באותו בוקר, אקא יוסף לקח את בתנו ננט בזרועותיו לטיול. נני הייתה ילדה קטנטנה ושברירית להפליא. כשחזרו, הם נכנסו לבניין ולקחו את המעלית. הם לחצו על כפתור הקומה השלישית, והמעלית החלה לנוע. לפתע, נכנסה בתי ננט להתקף זעם, כמו שילדים קטנים יודעים לעשות, וזרקה את עצמה על הרצפה. ואז, אף אחד לא יודע כיצד, המעלית עצרה, ויוסף גילה לחרדתו שידה של בתי נתפסה בדלת המעלית. אקא יוסף צרח בקול. למרבה המזל ובצירוף מקרים נדיר, שכנו האפגאני, מר נג'יב רפיק, לחץ על הכפתור כדי להזמין את המעלית. הדלת נפתחה, ואקא יוסף ובתי יכלו לצאת. כל משפחתנו חזתה בנס – איך זרועה של ננט הייתה תקועה בין לוחות הברזל ושוחררה באורח פלא, כמעט ללא פגע. הלכנו למעלית מספר פעמים באותו ערב וניסינו להבין בדיוק מה קרה ואיך, אך פשוט לא יכולנו להסביר זאת. אני מאמין בכל לבי שהאירוע הזה היה מעין פעמון אזהרה שהבורא שלח לי כדי שאהיה זהיר יותר בהתנהגותי כלפי הנזקקים.
אבל לפעמים צריך לדעת היכן למתוח קו אדום.
היה איש אחד שהיה בא תמיד למחסן שלנו כדי לבקש הלוואות. הייתי נותן לו כסף, והוא תמיד היה חוזר ומבקש סכומים יותר ויותר גדולים. כבר לא ידעתי מה לעשות!
יום אחד הוא בא למחסן בזמן שבן דודי סטיב (צאדק) הארוני היה שם. סטיב ראה אותי רוטן כשראיתי אותו, ושאל: "מה הבעיה?"
הסברתי לו, והוא אמר: "תן לי לטפל בזה."
הבטתי בו פונה לאיש ומדבר איתו בשקט. האיש עזב את המקום בלי לבקש דבר. הוא אפילו לא הביט בי, ומעולם לא חזר.
שאלתי את סטיב: "איך עשית את זה? מה אמרת לו?"
סטיב צחק ואמר: "אל תכעס, זה היה למען מטרה טובה. אמרתי לו: 'ששון בקשיים, הוא צריך כסף דחוף. אתה יכול להלוות לו קצת?'"
למרבה המזל האיש היה שומר סוד, והשקר הקטן של סטיב מעולם לא הגיע לחמי.
הלקוחה הברזילאית המהממת וקסם ההיעלמות
ששון: בזמן שכל סוחרי השטיחים שמכרנו להם היו גברים, הופיעה יום אחד במחסננו גברת יפהפיה. היא הציגה את עצמה כאיזבל, נציגה של חברת שטיחים ברזילאית. היא קנתה כמה שטיחים, שילמה מראש, וחזרה לברזיל.
לאחר זמן לא רב היא חזרה להמבורג, והפעם ביקשה לשלם חצי מראש וחצי שלושים יום מאוחר יותר. משאלתה הוענקה לה. בפעם השלישית שבאה להמבורג, היא ביצעה רכישה ענקית, וביקשה אשראי של שלושים יום. כל סוחרי השטיחים בהמבורג הסכימו, ושלחו לה את השטיחים לברזיל.
ואז היא נגוזה. לא שמענו ממנה עוד.
היא פשוט נעלמה כלא הייתה, והחברה שייצגה הכריזה על פשיטת רגל.
חלק מסוחרי השטיחים נסעו לברזיל כדי לרדוף אחר החוב, הוציאו סכומים עכבדים, וחזרו להמבורג נכלמים בידיים ריקות, או כפי שאומרים בפרסית – זרועותיהם היו ארוכות מרגליהם.
הייתי רוצה לומר שלמדנו מהניסיון הזה, אבל מקרים כאלה הם בלתי-נמנעים. לעולם אין לדעת מתי לקוח מהימן יכריז על פשיטת רגל, ובוודאי שאי אפשר להימנע ממתן אשראי ללקוחות!