זהב ושומן עוף
פעם אחת, לפני שנים רבות, היה היה איש שלא ראה ברכה בעמלו ולא צפה עתיד טוב לעצמו ולמשפחתו בעירם. יום אחד הוא שמע מעובר אורח זר על אי מרוחק, שכל הרחובות בו מרוצפים יהלומים. הוא החליט לנסות את מזלו שם.
אחרי מסע ארוך ומסוכן, הוא מצא את האי, והנה כל מה שאמר עובר האורח היה נכון: כל הרחובות היו מלאים יהלומים ואבני חן. בהתרגשות גדולה מילא חברנו את כיסיו להתפקע באוצרות ואבנים טובות. עייף ורעב הוא הזמין את החדר היפה ביותר במלון המפואר ביותר, והזמין ארוחה מלכותית במסעדה. בסוף הארוחה, הוא קרא למלצר וביקש חשבון. הוא נתן למלצר את אחת האבנים הטובות שאסף, ואמר לו: "העודף בשבילך!"
המלצר נפגע עמוקות, ואמר בקול נעלב: "מה אעשה עם האבן הזאת?" ענה האיש: "האבן הזאת שווה הון!" המלצר אמר: "בארצנו, האבנים האלה לא שוות כלום. אבל שומן עוף הוא מצרך נדיר ויקר ערך!"
האיש התעצב אל לבו, ואז היה לו רעיון נהדר: הוא החל לצבור שומן עוף, וכשהיה לו מספיק, הוא חזר איתו לעיר מולדתו. כשירד מהספינה, שאלו אותו חבריו ובני משפחתו: "היכן כל היהלומים?" הוא ענה: "פחחח, הם חסרי ערך שם. הם נמצאים בכל מקום, ואתה יכול לאסוף כמה שאתה רוצה מהם. אבל הבאתי שומן עוף, שלא יסולא בפז!"
ששון: הלקח שאני לומד מהסיפור הזה הוא שאנחנו מבזבזים את כל חיינו על פני האדמה בצבירת עושר חומרי, בעוד שהדבר היחיד שנוכל לקחת איתנו לעולם הבא, הדבר היחיד שבאמת יקנה לנו שם אושר עד, הוא המעשים הטובים שעשינו, המילים הטובות שאמרנו, והמחשבות הטובות שחשבנו.
***
ששון: כשגרנו בגרמניה, הייתה לנו חברה בשם חנה אורדנטליך, שהקימה בית יתומים וניהלה אותו. פעם בכמה זמן היא הייתה פונה אלינו ומבקשת את תמיכתנו, ואנו תמכנו בשמחה. יתרה מזו, תמיד ביקשנו מחברינו ומאנשים שעשינו איתם עסקים, לחשוב על תרומה לבית היתומים הזה, ובאופן כללי שאפנו לעזור לה בכל דרך אפשרית.
בחגיגות בר/בת המצווה של ילדינו איזק וננט, חנה הייתה אחת מאורחות הכבוד שלנו. לפני המסיבה ביקשנו מאורחינו לא להביא מתנות. אמרנו שמי שרוצה, יכול לתרום כל סכום שליבו חפץ למפעל הצדקה של חנה.
כולם אהבו את הרעיון.
היה לנו מכר נוסף, יהודי גרמני ניצול שואה, עשיר כקורח, וחשוך ילדים. לפי החוק הגרמני, כשאדם עוזב את עולם החומר ללא יורשים חוקיים, הממשלה מלאימה את כל רכושו. חברנו האמיד היה, כמובן, מודע לחוק הזה.
יום החגיגה הגיע, והאיש העשיר נכח גם הוא. הוא בא לברך אותנו, ואמר: "ששון, כל הכבוד! זו הייתה יוזמה נפלאה, לעודד אנשים לתרום לבית היתומים. אתה יודע, מכיוון שאין לי ילדים, אחרי מותי הממשלה תשתלט על כל רכושי. אז מה יכול להיות טוב יותר מלתמוך בבית היתומים הזה!"
כל כך שמחתי! זו הייתה הרגשה כל כך טובה, לדעת שעשיתי טוב, ושעודדתי אחרים לעשות כמוני. עדכנתי גם את חנה, חברתנו טובת הלב, שתדע שעליה לעמוד בקשר עם אותו איש עשיר.
הזמן עבר. יום אחד פגשתי את הגברת אורדנטליך ושאלתי: כבר הגיע הצ'ק מחברנו העשיר? היא צחקה ואמרה: "לא! התקשרתי אליו מספר פעמים, עד שלבסוף הוא אמר: 'את חושבת שזה כל כך קל לתת את כל הכסף שעבדתי בשבילו כל כך קשה כל חיי?' אז הרפיתי.
מאוחר יותר שמעתי שהאיש נפרד מעולם החומר, והממשלה אכן ניכסה את כל נכסיו.
שם טוב שנשאר מאדם שעזב
הוא טוב אין ערוך מארמון של זהב.
(סעדי)
ﻧﺎم ﻧﯿﮑﻮ ﮔﺮ ﺑﻤﺎﻧﺪ ز آدﻣﯽ
ﺑﻪ ﮐﺰو ﻣﺎﻧﺪ ﺳﺮای زرﻧﮕﺎر
(ﺳﻌﺪی)