ששון: עם מלאי עצום במחסן, הלוואות החברה הכבדות והאשראי ארוך הטווח שנתנו ללקוחות אירופים, החברה הייתה על סף משבר פיננסי רציני. הפקדנו את שטרות החוב של לקוחותינו בבנק כערבון להלוואות, ואז לפתע כמה מלקוחותינו בגרמניה ובצרפת הכריזו על פשיטת רגל, וכל הכספים שהיו חייבים לחברה חלפו עם הרוח.
אחרי כל זאת, אמר לי מכר שעבד בבנק גרמני לעולם לא לקחת יותר מדיי הלוואות מהבנק. הוא אמר שבנקים נותנים ללקוחותיהם הלוואות ואשראי כל עוד מצבם הכספי שפיר, אבל בשנייה שהלקוח באמת זקוק לכסף, הם מבטלים מיד את האשראי ודורשים ממך להחזיר את ההלוואות שלקחת. הלוואות הם בדיוק כמו מטריה שנותנים לך כשהשמש זורחת, וכשמתחיל לרדת גשם – לוקחים אותה בחזרה.
בצר לי פניתי לאקא יוסף ואמרתי לו שעלינו להפסיק לבצע רכישות נוספות, ולמכור את כל המלאי הקיים כי החברה נמצאת על סף פשיטת רגל ועלינו להקטין את עול ההלוואות. בנוסף לכל זה, המאבקים התמידיים בינינו, השותפים, כבר היו בלתי נסבלים, ופשוט לא יכולתי יותר. תשובתו הייתה: "ששון, אתה כל כך שלילי ודואג לשווא!"
תשובתו הפיחה בי תקווה חדשה ומוטיבציה, ונתנה לי רעיון חדש.