אחד האורחים בבר/בת המצווה של איזק ונני היה חבר ישראלי של בת דודה של גולר. הוא חיפש משקיעים לקלאב-הוטל ישראל, רשת של מלונות דירות בשיטת טיים-שרינג. בנכסים של טיים-שרינג, יש לנכס כמה בעלים, וכל אחד מהם זכאי להשתמש בו בתקופת זמן מוגבלת ומוגדרת. בת הדודה של גולי הכירה בין היזם הלז לבין ניסן, שנשבה בקסמו של הרעיון, ויזם שיתוף פעולה עם אותו איש עסקים ישראלי. ששון, שחשש מהשלכותיו של שיתוף פעוןלה כזה, התנגד לשותפות. אך ניסן כבר היה שקוע כה עמוק במעורבות בעסק, שאחרי זמן מה נפרדו דרכיהם שלו ושל אחיו. לרוע המזל ניסן הבין מהר מאוד איזה מקח טעות הייתה כל השותפות הזו עם הסוחר הישראלי ופרויקט קלאב הוטל. הוא גם נפרד מפרוויז, גיסו. אחרי שפורקה השותפות עם ניסן, הועם אט אט זוהרו של העסק המשפחתי, ועד 1988 כבר לא הייתה יותר שותפות משפחתית בעסקים. ייקח כמה שנים נוספות עד שהאחים יחזרו לשתף פעולה –בזירת הטניס.
גולר: בנוסף לכך, באמצע שנות השמונים גורבצ'וב הציג את מדיניות ה"גלסנוסט" שלו, שהייתה טובה לרוסיה, אבל לא לעסקים שלנו. הרוסים החלו להבריח שטיחים אל מחוץ למדינתם ולמכור אותם ישירות ללקוחות, כשהם עוקפים את המשרד הראשי במוסקבה. ששון לא רצה לקחת חלק בסוג כזה של עסקים. גם עסקיו של אבי נכשלו. גרמניה המזרחית גם נפלה, והכול סביב אבי התמוטט, והסתיים ב-1988. גם בעבור ששון, עסקי השטיחים כבר מתו.