ששון: העצה הטובה ביותר שנתן לי נתן חקשורי בחיים, הייתה לעולם לא להתעסק עם נשים שעובדות איתי.
בציריך, במשך תקופה מסוימת, הייתה לי מנהלת משרד צעירה ואינטליגנטית. היא באה ממשפחה שוויצרית אמידה, הייתה יפהפיה במידה שלא תאומן, ותמיד הופיעה לעבודה בשמלות אופנתיות ובאיפור סקסי.
יום אחד, לקוח איראני שחי באיטליה בא למשרדנו. גברים איטלקיים מפורסמים בעיניהם המלוחות (כך אומרים בפרסית שהם מסתכלים כל הזמן על נשים יפות), ונראה שלפחות במובן הזה, הוא הסתגל היטב לארצו החדשה. לקחתי אותו לארוחת צהריים במסעדה, כפי שלקחתי את כל לקוחותיי, והייתה לנו שיחה ידידותית. במהלך השיחה, הוא אמר: "יש לך מזכירה מאוד יפה." ואז הוא נתן לי מבט שאינו משתמע לשתי פנים, ושאל: "אתה 'מטפל בה'?"
עניתי: "אני לעולם איני מתעסק עם עובדות שלי. לא בעבר, לא בהווה ולא בעתיד!"
הוא אמר: "אתה מרשה לי להשתעשע איתה?"
זה ממש הכעיס אותי, ואמרתי בנחישות: "תוציא את המחשבות האלה מהראש שלך תיכף ומיד. בתרבות שלנו – בתרבות האיראנית – אנחנו מתייחסים לעובדים כאל בני משפחה!"
למחרת באה המזכירה השוויצרית למשרדי: "אני יכולה לשאול אותך שאלה פרטית?"
"בוודאי!" אמרתי.
היא הסמיקה ושאלה במבוכה: "הלקוח האיטלקי הזה שלך, הוא אדם רציני?"
"ככל הידוע לי," עניתי, "הוא אחד הסוחרים החשובים ביותר בארצו. מדוע?"
היא אמרה: "הוא הזמין אותי לבוא איתו לאיטליה לסוף השבוע ו'לעשות חיים.' בתמורה, הוא ייתן לי פורשה במתנה!"
אני, כמובן, הזהרתי את המזכירה לעולם לא לעשות דבר שכזה, כי זה יכול לסכן אותה מאוד, אבל המשכתי את עסקיי ואת יחסי החברות עם אותו "מאהב לטיני" עוד שנים רבות, עד למאה ה-21.