אלון:
האהבה שלי לטניס ניצתה כשצפיתי, כילד צעיר, בבוריס בקר מנצח בווימבלדון ב-1985. מאותו רגע והלאה הייתי משוגע לטניס, תשוקה משותפת שלי ושל אבא שלי. הגיבור הגדול שלנו היה עמוס מנסדורף, והיינו נוסעים בכל העולם כדי לצפות בו משחק.
לששון היה אז את הרעיון המשוגע הזה, לייסד אירוע טניס מקצועי במוסקבה בשיא תקופת הקומוניזם. גביע הקרמלין לא רק הפך לאבן פינה ולנקודת זינוק של תחום הטניס ברוסיה, מדינה שעתידה הייתה להפוך לכוח דומיננטי בטניס המקצועי. זה גם היה המקום שבו נוצר החלום שלי להיות סוכן של ספורטאים.
במהלך גביע הקרמלין התיידדתי עם טניסאים רבים ועם אנשים מהתעשייה, כולל מאראט סאפין, שעתיד היה להפוך לאחד הלקוחות הראשונים שלי, וגם לטניסאי מס. 1 בעולם.
גולר: הטניסאי הישראלי עמית נאור כתב לששון מכתב שבו אמר שהוא מחפש ספונסור. הוא ביקר אותנו בשוויץ בינואר 1991, בדיוק כאשר פרצה מלחמת המפרץ הראשונה. כאשר טילי סקאד נחתו על ישראל, אביו של עמית יעץ לו להישאר איתנו בשוויץ, והוא עשה כדבריו. בשוויץ, לבתי ספר ולאוניברסיטות יש חופשה בפברואר, ונהגנו לצאת לחופשות סקי ביחד. זה חובה בשוויץ. אז באותה שנה, לקחנו את עמית איתנו. בזמן שנשאר איתנו ויצא איתנו לטיול, נרקמה חברות עמוקה בינו לבין אלון, שהיה אז בן חמש עשרה. מאוחר יותר לקחנו את עמית גם לעבוד במשרד הישראלי שלנו. הוא הכיר את עולם הטניס לפני ולפנים.מספר שנים מאוחר יותר, אחרי שעלינו לארץ, אלון ביקר אותנו בישראל והחליט להצטרף אלינו בתחום הטניס, כי תמיד היה אוהד טניס. אבל הוא היה צעיר מאוד ושאפתן, ושאל אותי: "מה אעשה עכשיו? החלום הגדול ביותר שלי הוא לעבוד עם פאפא על טניס ולנהל שחקנים, אבל מצד שני אני רוצה ללמוד משפטים כמו ג'ין סקוט ולהיות מנהל טורנירים."
אמרתי לו: "אתה יודע מה? לך ללונדון ותלמד משפטים, ובזמן שאתה שם, קח את עמית כנציג שלך לעשות את העבודה שלך במשרד ולטפל בשחקנים. אתה תלמד, והוא יעשה את העבודה ויעדכן אותך בפרטים. ככה תוכל להשיג את המטרה ולהיות עורך-דין, בלי לאבד את הקשר עם עולם הטניס בזמן שאתה לומד." וזה בדיוק מה שהוא עשה.
החברות בין אלון לעמית התפתחה והעמיקה במהלך השנים האלה. למרבה הצער, אחרי כ-20 שנות חברות קרובה, מערכת היחסים היפה שלהם התפוגגה בגלל מה שקוראים "החיים".