ששון: ביום הראשון של הטורניר הייתי מתוסכל עמוקות, כי השחקן האהוב עליי בכל העולם הפסיד כבר במשחק הראשון. אבל נסתרות דרכי האל:
תבוסתו של השחקן הזה ביום הראשון, והפתעות נוספות שתמיד קורות בטורנירים, הביאו למשחק הגמר הטוב ביותר שהיה יכול להיות לטורניר: השחקן הרוסי אנדריי צ'רקסוב נגד השחקן מס. 1 בארצות הברית טים מאיוט. 18,000 צופים גדשו את האצטדיון ובאו לראות את משחק הטניס הזה בין שני צדי "המלחמה הקרה".
צ'רקסוב ניצח, דבר שהפתיע את רוב המערביים, כי הוא היה כמעט אנונימי במערב. אך הדבר החשוב באמת היה שהטורניר שלנו באמת השפיע על היחסים הבינלאומיים. עד לגביע הקרמלין, לאנשים במערב היה דימוי מאוד שונה של רוסיה בראשם. הטורניר אפשר להם לראות את רוסיה באור אחר.
גולר: כשנסעתי לניו יורק בתחילת 2016 לבר המצווה של איתן ולוקאס סוסניק, הנכדים של עבדי וריטה יעקובי, התארחתי אצל שולה ופרד מוחבאן, כמובן. בבית של שולה פגשתי את חתנה החדש, ג'ונתן וכטל, בעלה הטרי של בתה הצעירה רייצ'ל. הוא היה מפיק ועיתונאי בפוקס ניוז באותו זמן. שולה ואני דיברנו והעלינו זכרונות על גביע הקרמלין, וג'ונתן אמר: "איזה צירוף מקרים! אני נשלחתי מטעם רויטרס לסקר את גביע הקרמלין הראשון!"
אמרתי: "איזה צירוף מקרים! בעלי הוא מייסד גביע הקרמלין!"
ג'ונתן התלהב מאוד לשמוע זאת, ואמר שהוא נדהם מכל הדבר הזה, ותהה במשך כל השנים האלה למי היו האומץ והחוצפה לעשות דבר כזה – לארגן טורניר טניס במדינה שהייתה האויב הגדול ביותר של המערב, ובתהליכי קריסה.