טורניר גביע הקרמלין השלישי התברר כציון דרך גם בחינוך של אלון:
גולר: אלון הלך לתיכון שוויצרי פרטי, אחרי שעבר מבית הספר האנגלי לבית ספר ששפת הלימוד בו גרמנית. רק שני תלמידים הצליחו לעשות את המעבר הזה. בחינות הכניסה לבתי ספר שוויצרים הן מאוד קשות, אך הוא היה תלמיד טוב ועבד קשה.
גביע הקרמלין הראשון לא היה בזמן חופשה, אבל קיבלתי רשות לקחת אותו. אולם המנהל הדגיש שזהו אישור חד פעמי. בפעם הבאה לקחנו סופשבוע ארוך, ואני השגתי מכתב מהרופא, שאומר שאלון היה חולה ולא יכול היה לחזור לבית הספר. ואז קיבלתי טלפון ממנהל בית הספר: "כתבת שהילד היה חולה, אבל הילדים האחרים ראו אותו בטלוויזיה! בשנה הבאה או שהוא בא לבית הספר בזמן גביע הקרמלין, או שהוא עף."
אמרתי: "זה המקצוע שבני רוצה לעסוק בו, זה הרבה יותר חשוב מבית ספר! הוא תלמיד טוב ויכול להרשות לעצמו להפסיד 4-5 ימים!"
המנהל אמר: "הכול טוב ויפה, אך עלייך לדעת שאם תיקחי אותו שוב על חשבון ימי לימודים, הוא ייאלץ לעזוב את בית הספר."
המנהל הזה היה גם כומר פרוטסטנטי, והוא היה כל כך קשוח! הוא תמיד אמר לי: "עלינו לשמש דוגמה ומופת לילדינו." ואז הוא התאהב באמו של אחד התלמידים והתגרש מאשתו. באמת דוגמה ומופת לילדינו!
כשאמרתי לאלון שכדי לבוא איתנו לגביע הקרמלין הוא יצטרך לעזוב את בית הספר שעבד כל כך קשה כדי להתקבל אליו, הוא אמר: "בשנתיים האחרונות של התיכון ממילא רציתי ללכת לפנימייה. אתם מטיילים כל הזמן ונני ואיזק בכלל לא גרים בבית."
הלכנו לפנימייה תיכונית איכותית ביותר בצוּאוֹץ, ליד סט. מוריץ. כשנפגשנו עם מנהל הפנימייה, הבהרתי שאנחנו נרשמים לבית הספר בתנאי שאלון יהיה פטור מלימודים בתאריכים של גביע הקרמלין, והוא הסכים שמכיוון שזו הקריירה העתידית שלו, זה הרבה יותר חשוב מאשר חמישה ימי לימודים.
הלב שלי דימם. לא ילדתי את הילדים שלי כדי למסור אותם, אבל הבנתי שזו הבחירה שלו. זו הייתה פנימיה טובה מאוד עם תוכנית לימודים בגרמנית (היום היא בינלאומית ובאנגלית), ואוויר האלפים בצואוץ גם הקל על האסתמה שלו.
בערך באותו זמן טלפונים סלולריים התחילו להגיע לשוק. הם עדיין היו יקרים מאוד, אבל אני קניתי לאלון טלפון נייד כי כשהיה חוזר הביתה עם חבריו, זה היה בכביש מסוכן באלפים, והייתי צריכה לדעת שהוא בסדר. הייתי מתקשרת אליו כל עשר דקות. אולי הייתי אמא מגוננת-מדיי: בשלב מסוים אלון פשוט שם את הטלפון במזוודה מתחת לכל הבגדים כך שלא יוכל להוציא אותו, וביקש ממני לא להתקשר כי הטלפון לא עליו.
אלון תמיד היה מאוד ממוקד, ותמיד ידע בדיוק מה הוא רוצה. הוא למד משפטים אבל ידע שלא יעסוק בזה. הוא עשה זאת כבסיס למה שרצה לעשות בעולם הטניס.