ששון: האווירה ברוסיה הייתה כל כך מתוחה באותם ימים, שבכל אחת מנסיעותינו לשם, גולר ואני לקחנו את שני הדרכונים – ישראלי ושוויצרי – ותמיד היו לנו כרטיסי טיסה לישראל ולציריך בתאריכים שונים, כדי שבמצב חירום נוכל להימלט מהר ככל האפשר לאחת המדינות הבטוחות שלנו.
בשבעה בנובמבר 1990, יומיים לאחר טקס הפתיחה ובעוד גביע הקרמלין מתקיים באצטדיון, רחובות ספורים משם, בכיכר האדומה, נערך המצעד האחרון של ברית המועצות לציון מהפכת אוקטובר. מיכאיל גורבצ'וב נתן נאום לאומה, הנאום הראשון והאחרון של נשיא של ברית המועצות שניתן במאוזולאום של לנין. ממש לפני הנאום, נקטעו שידורי הטלוויזיה מהמצעד למשך 20 דקות, כאשר חבר בקבוצת אופוזיציה ניסה להתנקש בחייו של גורבצ'וב. הוא ירה שני כדורים שפספסו את הנשיא, ונתפס לפני שהספיק לכוון כראוי.
גולר: כשהיינו במוסקבה, ניצלתי את הזמן הפנוי שלי כדי לבקר במוזיאונים, כמובן, אבל בדרך כלל הייתי פשוט מסתובבת ברחובות כדי לראות מה קורה ולהתרשם מהעיר מקרוב. באותו יום היו לנו כרטיסים למצעד (רק אורחים מוזמנים יכלו להשתתף), אך מכיוון ששון היה עסוק עם גביע הקרמלין והכול, הלכתי עם אחותי לואיז.
זה היה מאוד מרשים. לא הורשינו לצלם, אבל ראינו את סילאייב צועד עם ילצין וגורבצ'וב בשורה הראשונה, ואז הציגו לראווה את כל הציוד הצבאי. אחר כך ניגנו את ההמנון של הצאר, וזה הפתיע אותי כי זה לא היה ההמנון הסובייטי. לפתע שמענו ירייה בודדה. כולם נבהלו, אבל ההמולה שככה והושתקה כהרף עין. כנראה היו שם הרבה אנשי ביטחון בבגדים אזרחיים.
כרזה שמבקרת את מיכאיל גורבצ'וב, המנהיג הרוסי שמדיניות הגלסנוסט (פתיחות) והפרסטרויקה (הבניה-מחדש) פורצת הדרך שלו הביאו לסוף המלחמה הקרה ולהתפוררות ברית המועצות. מדיניות הפתיחות שלו אפשרה יותר חופש ביטוי ומחשבה, דבר שגרר ביקורת גוברת על הממשלה שלו עצמו.
