גולר: בגביע הקרמלין של 1993, חואן אנטוניו סמראנש, נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי, הגיע למוסקבה עם זוג מאוד אלגנטי. לא ידעתי מה היה טיב היחסים בינו לבין הזוג, ולכן התבוננתי בהם היטב. אחרי המשחק, סמראנש והזוג, שאמיל טרפישצ'ב ורעייתו, בוריס פיודורוב ו-ויטלי סמירנוב, ששון ואני, עלינו כולנו לארוחת ערב בסוויטה הנשיאותית. היה מעניין להתמנגל עם כל האנשים האלה.
בשל מעמדו כיו"ר הוועד האולימפי, סמראנש לא הורשה לעשות עסקים במדינות שבהן ביקר. אך כמה מחבריו הקרובים ניצלו את ההזדמנות ובאו איתו למסעות ספורט, כדי ליצור קשרים לעסקים שלהם. אינני זוכרת את שם הזוג, רק שהאיש היה טייס, הוא הטיס תמיד את מטוסו הפרטי של סמראנש. מאוחר יותר הזוג הזה היה מעורב בשערורייה גדולה בצרפת, משהו שקשור לדלק.
אחרי משחק הפתיחה, הוזמנו שוב לסוויטה הנשיאותית, וששון, שהזמין פסל של ילצין ונכדו, נתן אותו כמתנה לנשיא. היה זה באותה ארוחת ערב, שילצין דיבר לראשונה על האפשרות לקנות מאיתנו את הזכויות על הטורניר, לשדרג את גביע הקרמלין לקטגוריה גבוהה יותר של טורנירים, ולהגדיל את הפרס מ-350,000$ ל-1.1 מיליון דולר. זה היה מציב את הטורניר ברמה הגבוהה ביותר של טורנירי ATP.
שם נזרעו הזרעים.
אני זוכרת שישבתי פעם עם חברתי ליובה באגף האח"מים של גביע הקרמלין. האנשים שישבו לידינו דיברו רוסית, ואני לא הבנתי מה הם אומרים. אבל ליובה לחשה לי שהם מדברים על לזרוק אותנו.