גולר: חברתי הטובה רות קורנפלד מציריך, נמצאת בעסקי האמנות. יום אחד היא באה אליי ואמרה שהיא רוצה לבוא איתנו למוסקבה ולקנות ציורים של האמנית הקוביסטית ליובוב פופובה. שאלתי את ויינשטיין אם יוכל למצוא לנו פופובה. הוא הרים כמה טלפונים וחזר עם תשובה חיובית: "ברור שאני יכול למצוא לכן פופובה!"
כמה ימים לאחר מכן, ויינשטיין אמר לי שהוא מצא לנו פופובה, ושאביא את חברתי ו-100,000$ במזומן. באותו זמן העברת מזומן בין מדינות הייתה אסורה, אבל אני כבר הייתי רגילה להכניס מזומן לרוסיה מגביע הקרמלין, כי לא הייתה ברירה אחרת.
הלכנו והסתכלנו על הפופובה. החלטנו לקחתה אותה לאחד המומחים המובילים. הוא אמר שהיא אמיתית. אבל רות אמרה – אני לא יודעת, יש לי הרגשה משונה בקשר לזה. משהו לא יושב לי טוב. אז הלכנו למומחה אחר, והוא אמר שהציור אכן מזויף. ואז רות התקשרה לכמה מחבריה מהתחום, וכולם אמרו – "היזהרי! הרוסים מומחים בזיוף! אל תיגעי בשום דבר!"
אז החלטנו לא לקנות.
הייתי צריכה להחזיר את כל הכסף הביתה, ואת זה לא הייתי רגילה לעשות מגביע הקרמלין. להכניס כסף לשוויץ היה קצת יותר מסוכן. אז קניתי כמה תיקים שטוחים, שמתי את השטרות בפנים, שמתי אותם בבגדיי התחתונים, ולבשתי מכנסי חורף עבים על כל הקונסטרוקציה. תודה לאל על החורף!
יש לי חברה בעסקי האמנות בשם ליובה שאקס. ויינשטיין הכיר לי אותה, ומאז אנחנו תמיד מתראות כשאני במוסקבה, והיא מבקרת אותי כשהיא באה לישראל. באותו זמן לא סיפרתי לה על הפופובה שאני מחפשת, רק לסשה.
שנים מאוחר יותר, פגשתי את ליובה במוסקבה לרגל גביע הקרמלין ה-20, שאליו הוזמנו כאורחי כבוד, וחשבתי שאולי אספר לה את סיפור הפופובה. היא אמרה שהמומחה המפורסם שאמר לנו שהפופובה אמיתית, היה משת"פ של מאפיית הזייפנים, וכך מספר לא מבוטל של ציורים מזויפים עשו את דרכם לאירופה באותן שנים. הוא היה ידוע מאוד במערב, וגם במדינתו, והצליח לשטות בכל עולם האמנות!