גולר: באוגוסט 1991, סשה נסע לטוקיו עם שניים מעוזריו של סילאייב כדי להכין את נסיעת ראש הממשלה לשם, אבל ב-19 באוגוסט בשעה חמש בבוקר, הוא התקשר אלינו ואמר שהייתה הפיכה במוסקבה, ושהוא ועוזריו חוזרים לשם מיד. כמה חברי פוליטבירו לקחו את גורבצ'וב ואת אשתו כבני ערובה, ורצו להחזיר את המשטר הקומוניסטי. אני התקשרתי לטניה, מזכירתנו במוסקבה, והיא אמרה לי שיש הרבה פחד ברחובות. כולם בפאניקה, ואף אחד לא יודע מה באמת קורה. גם אני נכנסתי לפאניקה, כי פחדתי שלא ישלמו לנו על הסחורה שהזמינו, שששון הזמין מהונג-קונג, צ'כוסלובקיה ואיסטנבול, ושילם מראש, לפני שקיבל את הכסף מרוסיה.
ששון: תודה לאל שהיו לי אחיי, ניסן ועזרא, שעמדו מאחוריי ותמכו בי, נפשית וכספית, בזמנים הקשים ההם.
גולר: ההפיכה דוכאה תוך יומיים וגורבצ'וב חזר לשלטון. לגבי הכסף שלנו – סילאייב הפנה אותנו לבנק מֶנָאטֶפּ, שלקח אחריות על הסחורה ועל התשלומים. בסוף קיבלנו את כל הכסף מלבד 280,000$, ואפילו את זה שילמו לנו בסופו של דבר, אחרי מאמצים אינסופיים מצדי.
האדם שהיה אמור לתת לנו את הכסף, ביקש להיפגש ברומא. ברומא הוא אמר לנו ללכת לבנק אירופי, לקחת טפסים לפתיחת חשבון, ולהביא אותם למוסקבה לחתימתו כדי לפתוח חשבון באירופה. הוא לא יכול היה לעשות זאת בעצמו על אדמת אירופה, כי הוא היה בטוח (ככל הנראה בצדק) שהק.ג.ב עוקב אחריו כשהוא בנסיעות. הבניין שאליו הלכנו כדי להביא לו את המסמכים היה הבניין של הוועדה המרכזית של המפלגה הקומוניסטית, קודש הקודשים של המפלגה, ששום זר לא הורשה להניח שם את כף רגלו.
עם כל האנדרלמוסיה הפוליטית הזו, היינו בטוחים שגביע הקרמלין לא יתקיים ב-1991, אבל הוא התקיים! היו לנו הרבה חסויות באותה שנה, ועם עסקי הטקסטיל שקיבלנו, לא רק כיסינו את הפסדינו מהשנה הראשונה, אלא אפילו יצאנו ברווח קטן.
אחרי גביע הקרמלין השני, לקחנו את ויינשטיין ואשתו לידה לישראל. מזג האוויר היה יפה, ואחרי גביע הקרמלין הסוער והמתיש, סוף סוף נהנינו משבוע של מנוחה ביחד. באמת היה לי הרושם שמצאנו בסשה אח וחבר. כולנו עבדנו ביחד, בילינו ביחד, ויצרנו ביחד את פיסת ההיסטוריה האדירה הזאת ברוסיה – ביחד.
בוריס ילצין יצא מההפיכה כמנצח, ומחוזק עוד יותר. לא רק שניסיון ההשתלטות של הקומוניסטים הקיצוניים על המדינה כשל, אלא שההפיכה למעשה האיצה את התפרקות ברית המועצות: ב-26 בדצמבר 1991 ילצין הודיע על פירוק ברית המועצות, ואז סילאיב הועזב. השמועות גרסו שזה היה מכיוון שבמהלך ניסיון ההפיכה, הוא לא נשאר ב"בית הלבן" אלא הלך הביתה, וילצין ראה זאת כסימן לבגידה.
בערב השנה החדשה, סילאייב הזמין אותנו לביתו. נהגנו כל הדרך לדאצ'ה שלו – בית נופש גדול ונעים באזור הכפרי, שבו גרים עכשיו כל הרוסים העשירים. זה היה לילה עצוב אך מלא יופי: שמים בהירים בצבע כחול עמוק, מנוקדים במיליוני כוכבים, קור מקפיא ושלג לבן סביב. מעולם לא חשבתי שאראה מראה כל כך יפה במוסקבה. למחרת הזמנו אותו לארוחת צהריים במלון. אחרי נפילתו, רצינו לתמוך בו ולהביע השתתפות בצערו.
ההכנות לגביע הקרמלין של 1992 כבר התחילו, חלק מהחוברות עם תוכנית הכנס כבר הודפסו, עם לוגו ברית המועצות על הכריכה, כמובן. בעקבות התפרקות ברית המועצות, היה עלינו לשנות את העיצוב של כל מסמכי הטורניר ולהדפיס הכול מחדש!