ששון: נכון שהפקת גביע הקרמלין דרשה כוחות שבמבט לאחור אין לי מושג היכן מצאתי. אבל לפעמים אנשים חשבו שיש לי כוחות על, שלא באמת קיימים.
ערב אחד, במהלך אחד מטורנירי גביע הקרמלין, קיבלתי שיחה לחדרי במלון בשעת לילה מאוחרת. הגברת בצד השני של הקו סירבה לומר לי במה מדובר, והתעקשה שהיא חייבת לפגוש אותי בדחיפות.
נפגשנו בלובי של מלון פנטה. כשנכנסתי ללובי, ראיתי נערה רוסיה צעירה, שאמרה לי שהיא ואחד הטניסאים האירופים שהיה מגיע לכל הטורנירים, התאהבו ומבקשים להינשא. אבל יש בעיה קטנה: היא רוסייה ואין לה דרכון, אין לה כסף לכרטיס טיסה, ואין לה אשרת כניסה למדינה שלו. נראה שחברה חשב שיש לי כוחות-על ואני יכול לסדר את הדבר, אך למרבה הצער היה עליי לאכזב אותה. איני יודע כיצד הסתיים סיפורם.
חברנו יורי מטקוף אמר לי פעם: "אתה באמת חושב שאני מאמין שאתה עושה את גביע הקרמלין רק מאהבת הטניס והעסקים? אני יודע שיש לך גם עסקים אחרים, שלא מדברים עליהם. אל תחשוב שאני טיפש!"
אני באמת לא חושב שהוא טיפש, אבל באמת שאין לי מושג על אילו עסקים הוא דיבר! אולי בזבזתי את כל הקריירה שלי בעסק הלא נכון?
אחד מאורחינו הרוסים שהיה מגיע למסעדת האח"מים שלנו לעתים קרובות, רצה להביע את הערכתו. הוא היה מאוד נחמד, ורצה לגמול לנו על טוב לבנו. הוא הזמין אותי לארוחת ערב מיוחדת בחברה מיוחדץ. לא ידענו עד כמה מיוחדת. ואז הוא אמר: "הערב כל קציני הצבא הבכירים חוגגים, ואתה תהיה היחיד שאינו איש צבא, כאורחנו."
אני, התמים, קיבלתי את הזמנתו, והלכתי למלון להתרענן ולהתכונן לארוחת הערב הנפלאה הזו. בדרך למלון הוא אמר לי: "עליי להכין אותך, זו לא הזמנה רגילה. אתה עומד לקנות את כל המדים והציוד ששימשו את הצבא הרוסי שהוצב בגרמניה המזרחית. אתה אפילו לא צריך להוציא שום דבר מכיסך. אנחנו יכולים לארגן עסקת "גב לגב", שתמכור את הציוד ישירות למדינה שלישית באפריקה."
לא ידעתי מה לומר. אמרתי אוקיי, אך כשהגעתי למלון, התקשרתי מיד לגולר. ביחד היינו לגמרי מבולבלים, ולא היה לנו מושג מה לעשות.
בסופו של דבר הלכתי למסיבה, קיבלתי את ההצעה ואמרתי להם: "אני מעריך את הצעתכם המקדימה, אך עליי לומר לכם שקיבלתי עצה מחמי, ועליי לכבד אותה. הבטחנו לו לעולם לא להיות מעורבים בעסקי הימורים, נשק וסמים."
האנשים שקנו בסופו של דבר את הציוד הצבאי ומכרו אותו הלאה, עשו מיליארדים, אבל לי יש מצפון נקי, שהוא יקר יותר לאין ערוך.