באחת מנסיעותנו לרוסיה, אלכסנדר סילאייב – בנו של ראש ממשלת רוסיה איוון סילאייב – הכיר לנו איש עסקים מטשקנט בשם מר סַנְגָ'ר קָסִימוֹב. הוא אמר שאוזבקיסטן מוכנה להשקיע 20 מיליון דולר בציוד רפואי. עם ההון המדולדל שלנו בעקבות גביע הקרמלין, רצינו לנצל את ההזדמנות ולעשות איתו עסקים. הזמנו אותו לשוויץ, ואחר כך ששון נסע לטשקנט. … להמשיך לקרוא את פרק 9 – שמים את אוזבקיסטן על המפה
ששון: אני מעולם לא אהבתי את החיים החדשים בציריך. ב-1989, כשבאנו לישראל לבר המצווה של אלון, שהינו שבועיים בדירה במלון דניאל בהרצליה. זה כל כך מצא חן בעינינו, שהחלטנו לקנות את אחת הדירות במלון לעצמנו, וגולי שכנעה גם את אחיי לקנות דירות. במשך כמה שנים, זו הייתה דירת הנופש שלנו בישראל, עד שהחלטנו לעבור לארץ … להמשיך לקרוא את סוף פרק 8: עולים לישראל, ארץ הקודש
גולר: גביע הקרמלין, עם כל ענייני הספורט והעסקים מסביב, הגדילו דרמטית את עומס העבודה שלי, והאופי הבינלאומי של פעילותנו גם חייב אותנו בסופו של דבר לשכור מישהו לעשות את החשבונאות במשרד בישראל. ב-1993 ג'נין, אשתו של דני גלי, הכירה לנו את מיני נוהר, שעלתה זמן קצר לפני כן מדרום אפריקה. מיני הפכה למנהלת החשבונות שלנו. … להמשיך לקרוא את פרק 8 – הטניס משתלט על חיינו: מיני נוהר מצילה אותי
גולר: בגביע הקרמלין של 1993, חואן אנטוניו סמראנש, נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי, הגיע למוסקבה עם זוג מאוד אלגנטי. לא ידעתי מה היה טיב היחסים בינו לבין הזוג, ולכן התבוננתי בהם היטב. אחרי המשחק, סמראנש והזוג, שאמיל טרפישצ'ב ורעייתו, בוריס פיודורוב ו-ויטלי סמירנוב, ששון ואני, עלינו כולנו לארוחת ערב בסוויטה הנשיאותית. היה מעניין להתמנגל עם כל … להמשיך לקרוא את פרק 8 – הטניס משתלט על חיינו: תחילת הסוף
גולר: במרץ 1993, גביע דיוויס התקיים במוסקבה, וגם אנחנו באנו, לצילומים ולראיונות על גביע הקרמלין. המצב הפוליטי היה מתוח מאוד, והאווירה הייתה מסוכנת. היו טנקים ומשטרה בכל מקום, במיוחד באזור הכיכר האדומה. הדומא רצה להדיח את ילצין. עכשיו כשרוסיה הייתה פתוחה לכאורה למערב, נפתחו בה תחנות טלוויזיה זרות, אבל התחנות האלה נסגרו מהר מאוד. הייתי … להמשיך לקרוא את פרק 8 – סיפורי הגוש המזרחי: הפיכת 1993
גולר: לוח הזמנים שלי היה צפוף ואינטנסיבי. עבדתי קשה מאוד. עשיתי את העבודה המשרדית בציריך בסופי שבוע. נסעתי עם ששון לכל המקומות, והשתתפתי בכל הפגישות. כשהיו לנו אורחים לארוחת ערב, ארגנתי הכול מרחוק ואמרתי לסוכנת הבית שלנו מה לעשות בזמן שהייתי ברוסיה, ובדרך כלל היינו מביאים את האורחים איתנו. בעצם עבדנו בחינם באותו זמן, ואני … להמשיך לקרוא את פרק 8 – הטניס משתלט על חיינו: הקן מתרוקן והולך וקטֵן
גולר: חברתי הטובה רות קורנפלד מציריך, נמצאת בעסקי האמנות. יום אחד היא באה אליי ואמרה שהיא רוצה לבוא איתנו למוסקבה ולקנות ציורים של האמנית הקוביסטית ליובוב פופובה. שאלתי את ויינשטיין אם יוכל למצוא לנו פופובה. הוא הרים כמה טלפונים וחזר עם תשובה חיובית: "ברור שאני יכול למצוא לכן פופובה!" כמה ימים לאחר מכן, ויינשטיין אמר … להמשיך לקרוא את פרק 8 – סיפורי הגוש המזרחי: אמנות ו"אמנות" רוסית
גולר: באותו זמן, ילצין חילק לאנשים שוברים, אבל רובם לא ידעו מה לעשות איתם. אני אמרתי לוויינשטיין, "קנה לנו בבקשה כמה שוברים שתוכל להשיג, עד סכום של 100,000$." אבל הוא אמר לי: "קודם כול, את לא יכולה לקנות שום שוברים כי את לא רוסייה, ושנית, מה את רוצה לעשות עם פיסות הנייר חסרות הערך האלה? … להמשיך לקרוא את פרק 8 – סיפורי הגוש המזרחי: הזדמנות עסקית שהוחמצה
גולר: יום אחד, הנשיא ילצין בא לגביע הקרמלין. מבעד לחלון המשרד, ראיתי שכל המכוניות, מלבד זו שלנו, הוצאו ממגרש החנייה, מסיבות ביטחוניות. ששון: זה היה יום ראשון. ילצין בא למוסקבה לגביע הקרמלין, וזה היה רגע השיא של הטורניר. הוא צפה כשעה במשחקי טניס, ואז הזמין את ג'ין סקוט ואותי לטירת הדאצ'ה שלו, עם פמליה … להמשיך לקרוא את פרק 8 – הטניס משתלט על חיינו: משחק טניס עם ילצין
טורניר גביע הקרמלין השלישי התברר כציון דרך גם בחינוך של אלון: גולר: אלון הלך לתיכון שוויצרי פרטי, אחרי שעבר מבית הספר האנגלי לבית ספר ששפת הלימוד בו גרמנית. רק שני תלמידים הצליחו לעשות את המעבר הזה. בחינות הכניסה לבתי ספר שוויצרים הן מאוד קשות, אך הוא היה תלמיד טוב ועבד קשה. גביע הקרמלין הראשון לא … להמשיך לקרוא את פרק 8 – הטניס משתלט על חיינו: הטניס קובע את בחירת החינוך של אלון