לעזיז חקשורי היה הכבוד לעשות עסקים עם אנשי עסקים מצליחים וממולחים כמו רחים-זאדה ובניו, ומשפחת מוֹקַדַּם. רחים-זאדה, שגר בטהראן, עסק בייצוא צמר לאירופה. בכל פעם שהיה צריך צמר, הוא פנה לאבי, שקנה צמר מהיצרנים בתבריז ושלח אותו לטהראן. רחים-זאדה הזמין צמר לפי הביקוש, אך עזיז היה נמהר מדיי, או עצמאי מדיי, או אולי פשוט רך-לב. … להמשיך לקרוא את פרק א – ששון: טהראן, הנה אנחנו באים!
כשגדלתי בתבריז וברזאייה בצל הקיצוניות האסלאמית והאפליה הדתית, הרגשתי תמיד שונה, לא שייך, ואפילו נבוכותי, או חששתי, לגלות את זהותי האמתית. הרגשה הזו נטועה כל כך עמוק בתוכי, שאפילו אחרי ההגירה לגרמניה והעלייה לישראל, הבית הבטוח של העם היהודי, אני עדיין מהסס לפני שאני עונה על השאלה "מהי דתך". כשחיינו בתבריז, בית הכנסת היה ממנה … להמשיך לקרוא את פרק א – ששון: הגזענות של המוסלמים בתבריז
באתי לעולם בוער בלהבות מלחמת העולם השנייה. בתבריז ובכל רחבי איראן, מוסלמים קיצונים השחיזו סכיניהם והתכוננו לשחוט יהודים. אדולף היטלר רצה לטהר את העולם מקיום היהודים, וזו בדיוק הייתה גם משאת נפשם של אנשי הדת המוסלמים, בניגוד למדיניות השאה, שהגן על יהודי איראן. כשצבאו של היטלר הגיע לאזרבייג'אן הסובייטית והתקרב לגבולות איראן, החלו שכנינו המוסלמים … להמשיך לקרוא את פרק א – ששון: העולם שציפה לי
אחרי ביקורו של רזא שאה באורמיה, הוא שינה את שמה לרזאיה, כי הוקסם מיופייה. לפני מאה וחמישים שנה, חיו בעיר מאה ועשרים משפחות יהודיות. אחרי קום מדינת ישראל ב-1948, היגרו רובם לארץ המובטחת, וחלקם לארצות הברית. רק שלושים משפחות נשארו. אחרי נפילת שושלת פהלווי והגעת ח'מיני לאיראן, עזבו גם המשפחות האלה את איראן. לפי דיווחים … להמשיך לקרוא את פרק א – ששון: זיכרון של בן דודי סולימאן הארוני
נולדתי בתבריז, בצפון מערב איראן, אחת הערים הגדולות והידועות באיראן. עיר יפהפיה עם מורשת עשירה, מזג אוויר נעים להפליא, נוף מרהיב עין, פירות וירקות טעימים ועסיסיים, ומגוון מטעמים. מבחינה גיאוגרפית, תבריז היא צומת דרכים חשוב לרכבות ולמשאיות הנושאות סחורה ונוסעים מטהראן לטורקיה ולמדינות הקווקז – ארמניה, גיאורגיה ואזרבייג'אן הסובייטית. תבריז היא בירת מחוז אזרבייגא'ן המזרחי … להמשיך לקרוא את פרק א – ששון: תַּבְּרִיז, עיר הולדתי
23 בנובמבר 1942, י"ד בכסלו התש"ג. רוב אנשי תבריז עדיין שקועים בשנתם. קריאות התרנגולים ממלאות את אוויר השחר. בתוך הבית, אישה מתפתלת על מיטה, נאנקת בצירי לידה. בעלה מקווה שהיילוד יהיה בן. כבר יש לו שתי בנות, ובקרוב יפקח ילדו השלישי – בתקווה בנו – את עיניו לעולם. הוא מרים כפיו אל השמים ומתפלל לאלוהים … להמשיך לקרוא את פרק א – ששון: אני נולד!
כל הסיפורים הטובים מתחילים לפני לידת הגיבור הראשי. על מנת להכיר אותי, הרשו לי לקחת אתכם מספר דורות אחורה. נפתח את האוטוביוגרפיה שכתב אבי עזיז בכתב ידו, "הרפתקאות האיש הכי בר מזל והכי ביש גדא בעולם". כך הוא מציג את סבָיו: "שם סבי מצד אמי היה נח. הוא היה כמעט בן 115. שם סבתי היה … להמשיך לקרוא את פרק א – ששון: הכירו את המשפחה
יום קיץ. השוק באורמיה הומה וגדוש אנשים. מוכרי פירות מכריזים על מרכולתם וממלאים את האוויר בסיסמאות: "מלפפון נותן המון, אַתְּ פרח המלפפון!" סוחרים על ארבע-אופן מדוושים ברחבי השוק ומוכרים עגבניות, בצל ותפוחי אדמה. בעלי דוכנים שוקלים את הסחורה במאזניים שאבנים משמשות בהן כמשקלות, ומשתדלים לשלוח את לקוחותיהם הביתה בידיים מלאות ככל האפשר. נשים יפהפיות עוברות … להמשיך לקרוא את פרק א – ששון: לזכרו המבורך של אבי, עזיז חקשורי
אני רואה לעצמי זכות וחובה לפתוח את הספר הזה בהבעת תודתי העמוקה לאמי. לנצח אהיה אסיר תודה לה על שהקדישה את עצמה, בדבקות ובעבודה קשה, לטיפול בנו, ונתנה לנו את לבה ואת נשמתה. הייתה זו היא שהגנה עלינו בגבורה ובנחישות בנפתולי החיים, בזמנים טובים ובזמנים רעים. היא תמיד נשארה נאמנה לבעלה, אבינו, שגורלו לקח אותו … להמשיך לקרוא את פרק א – ששון: מחווה לאמנו
מי אני? ויקיפדיה מגדירה אותי "מקדם טניס", הישג שאני גאה בו מאוד. אך האם זוהי זהות? בתַּבְּרִיז וברֶזָאִיֶּה, למרות היותי חילוני לגמרי, תמיד הייתי הילד, ואחר כך הנער, היהודי. בטהראן הייתי היהודי שבא מתבריז. בגרמניה הייתי המהגר היהודי האיראני, והוגדרתי בהתחלה באמצעות קשרי המשפחה עלי עם חמי וחמותי, שהיו מעמודי התווך של הקהילה. ביריך הייתי … להמשיך לקרוא את פרק 1 – ששון: פתיחה